ישנן שתי דרכים לבצע ניתוח אף: האחת נקראת "ניתוח אף סגור" - השיטה הרגילה שמוצעת ברוב המקרים. בשיטה זו אין עדות חיצונית לכך שנעשה ניתוח באף מבחוץ - כל החתכים נעשו מתוך פנים האף, והשניה - "ניתוח אף פתוח" - כשיש גם שם חכים בפנים האף ממש בדומה לשיטה הסגורה, ובנוסף מוסיפים חתך בבסיס האף שנמצא בין הנחיריים. השיטה הזו מותירה צלקות (וגם בצלקות בעור כאלו ניתן לטפל). בשני סוגי השיטות, מנתח פלסטי יוצר רווח בין העור לבין הסחוס והעצם. בשיטה הפתוח הרווח גדול כשהעור מופרד ממסגרת האף, ואילו בשיטה השניה הרווח מינורי.
ניתוח באף פתוח
ניתוח אף פתוח מצריך עבודה יסודית באף, למעשה העור מורם בכדי לאפשר נגישות בהם מעוניינים לטפל. ניתוח פתוח באף ישמש גם למי שזקוק לניתוחי תיקון, או כניתוח משני. כך, המנתח יוצר חתך בין השפה העליונה של הפה לאף ומשם הוא פועל - בעיקר לתיקון מחיצות האף או הוספת סחוס לקדמת האף.
ניתוח באף סגור
ניתוח באף סגור הוא המקובל יותר מבין הניתוחים פלסטיים באף - אין בו צלקות חיצוניות, והוא שמיש כמעט לכל סוג של בעיה. לאחר שהמנתח יותר את ההפרדה הצרה שבין העור לסחוס ולעצם ומבצע את המלאכה, מניחים על האף המנותח סד בצורת האף הרצויה, אשר באמצעותו תיקבע צורתו המתחדשת של האף. עם סיום הניתוח מכניסים טמפונים בנחיריים, וזאת על מנת למנוע טפטוף של דם מן האף ולייצב אותו.
בעד ונגד
לכל סגנון של ניתוח יש מצודדים ויש נרתעים. כך או כך, הרופא המנתח חייב להסביר למנותח את דרך הפעולה שבה בחר לפני הניתוח וכן את ההשלכות האפשריות ממנו. בנוסף יסביר למנותח למשך כמה זמן אמורה להיות תקופת ההסתגלות, מה יש לעשות בה ומה לא לעשות בה. בנוסף, רצוי לעשות את זה בכל מקרה אצל המנתח הפלסטי הטוב ביותר ששמעתם עליו לניתוח אף.
